פסק-דין בתיק ע"פ 49269-06-11

המשיב, הורשע על פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לאחר שנתפס ביום 15/06/11 באזור צומת ראש פינה, כשהוא שוהה בישראל ללא היתר כדין.

בית המשפט קמא ראה לנכון להסתפק בעניינו של המשיב, בקנס בסך 2,500 ש"ח וחתימה על התחייבות בסך של 5,000 ש"ח. בית המשפט קמא הורה על הארכת מאסר על תנאי למשך 7 חודשים, שהוטל על המשיב בגזר דין שניתן ביום 04/06/09 לשנתיים נוספות, באותם תנאים.

על קולת העונש הוגש הערעור שבפנינו ואנו סבורים כי ערעור המדינה הינו בדין.

מדובר במשיב אשר בעברו 5 הרשעות קודמות, בעבירות זהות, לרבות באחד המקרים, עבירה נלווית של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואשר ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל בגין עבירה זו.

עונשים שהוטלו על המשיב בעבר לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע את העבירה, וזאת גם כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו.

על פי סעיף 56(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בית המשפט רשאי להאריך מאסר על תנאי מטעמים שירשמו, אם שוכנע כי בנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

בית המשפט נדרש לפרט בגזר הדין את טעמיו להארכת התנאי ולא ניתן להסתפק באמירה, שלפיה לאור הנסיבות האישיות של הנאשם, מוארך התנאי.

יש לציין, כי בנסיבות האישיות, כיוון בית המשפט קמא לטיעוני המשיב בפניו, בנוגע למחלתו הקשה וזאת בהסתמך על דברים שמסר המשיב לראשונה בטיעוניו לעונש, מבלי שתמך טענתו זו ולו בבדל ראיה.

בנסיבות אלו, לא מצאנו כל צידוק להארכת התנאי.

לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור, ורק משום שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין ובהתחשב בטיעוני המשיב בשל הנסיבות שהביאו אותו לכניסתו לישראל ובעובדה, כי הוא מרצה כעת עונש מאסר חלף הקנס, אנו מורים כדלקמן:

א.         על המשיב יוטל עונש מאסר בפועל של 4 חודשים.

ב.         אנו מורים על הפעלת המאסר המותנה בן 7 חודשים, שהוטל על המשיב בת.פ. (שלום עכו) 16130-05-09, כולו בחופף לעונש שהוטל, כך שסך הכל ירצה המשיב עונש מאסר של 7 חודשים.

יתר העונשים שהוטלו על המשיב, יעמדו על כנם.

לא מצאנו עילה לביטול הקנס, שעה שהטלתו איננה חורגת מן העונש הראוי והואיל והמשיב כבר ריצה למעשה את חלף הקנס.

ניתן והודע היום 12/07/11, במעמד הנוכחים.